<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן ע"ג</h1>
<h2>דף קד:</h2>
ואם רצה לאכול אחר גבינה בשר עוף אוכל בלא נטילת ידים ובלא קנוח הפה והטעם כיון דבשר עוף בחלב אינו מן התורה אינו צריך לעשות עוד הרחקה דדיו שלא יאכלם יחד וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל ודוקא כשהגבינה קודמת ודוקא בשר עוף אבל חיה אע"פ שהיא ג"כ מדרבנן צריך נטילת ידים וקנוח הפה והטעם לפי שאין (קפדה) [הכרה] בין בשר בהמה לבשר חיה ויבאו לטעות. ירושלמי אמר ר' יוסא האי דאכל חובץ פי' גבינה ובדעתיה למיכל קופר פי' בשר צריך מבערה פיסתיה פי' צריך לבער הלחם שהיה בשולחן כשאכל הגבינה שלא יאכלנו עם הבשר. והרשב"א ז"ל כתב שצריך להסיר המפה ג"כ לפי שאסור לאכול בשר על מפה שאכלו בה גבינה וכן אסור לאכול גבינה על מפה שאכלו בה בשר שאין לך כל מפה ומפה שאין עליה כמה טפי בשר שאכלו עליה ולא מחמת מה שבלוע בה שהבלוע אינו יוצא אלא על ידי דבר חם אלא משום לכלוכי בשר שיש בה ופעמים הרבה נופלים עליה טפי התבשיל והרבה פעמים ידבקו לכלוכי בשר בעצמו בגבינה עצמה או בלחם אשר הוא אוכל ויאכל בשר וגבינה בתפיסה אחת וזה הדבר ברור על כן אנו רגילין לשמור עצמנו מזה שומר נפשו ירחק מהם.
<h2>דף קה.</h2>
ובכל דבר מקנחין הפה חוץ מתמרים וירקות וקמח. וכתב רבינו יהודה שרבי שמואל ב"ר מאיר ז"ל היה נוהג לשרות פת ביין או במים ואוכל שהשריה עולה בשביל שניהם קנוח והדחה או שיאכל דבר המקנח ואחר כך ישתה יין או מים אם ירצה וזה עיקר. וריב"א היה מקנח בפת לבדו והדחה לבדה שהיה (מקנח) [בולע מים ומכניס אצבעו] לתוך פיו ומקנח ע"כ. והרשב"א ז"ל כתב כי די לו באחת מהן. וכי אמרינן דצריך להדיח ידיו דוקא בלילא דאיפשר דאיכא פירורין מן הגבינה ולא חזו להו אבל ביממא לא צריך נטילת ידים דהא חזי אם אית בהו פירורין אי לא מיהו קנוח במטלית צריך משום זוהמא וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל.
ואחר שום בשר אפילו אחר עוף לא יאכל גבינה או חלב עד שישהה ביניהם שיעור סעודה אחת והוא כמו שיעור ששה שעות לפי שהבשר שבין השנים אינו סר בקנוח הפה ועוד שהבשר מוציא שומן ונדבק בפה ומאריך בטעמו. ואם חושש בפיו בין השנים אפילו אחר שש שעות נראה מדברי הבעל העטור דעדין חשוב בשר ואסור לאכל גבינה או חלב והר' יהונתן ז"ל כתב דמשש שעות ואילך חשבינן ליה כמעוכל ולא חשיב בשר כלל וכן נראה דעת הרשב"א ז"ל.
ויש נמנעין מלאכול גבינה בסעודת מנחה של עצרת לפי שהאריכו בתפלה עד חצי היום או קרוב ומשם עד סעודת מנחה של ערב ליכא ו' שעות ויש שאין חוששין לזה כיון שהוא תאב לאכול כבר נתעכל הבשר אך כיון שעיקר שהיה בשביל בשר שבין השנים ראוי למי שאינו נמנע מהגבינה באותה סעודה לחצות שניו ולהוציא בשר קודם שיאכל גבינה. וכן נמי כתב הר"ף בשם רבו ואעפ"כ בזמן אחר אין ראוי לסמוך על חציית השנים אלא לשהות כשיעור ויש נמנעין מלאכול גבינה אחר בשר מעת לעת ולא מן אולפנא. והבעלי התוספות ז"ל כתבו שאפילו סלק השלחן ובירך לאלתר קרינן סעודה אחרת ומותר לאכל דלא פלוג רבנן בהא. כך כתב הר"ף ז"ל (דהר"י) והר"י מקורביל ז"ל כתב אכל בשר אסור לאכל גבינה היינו בלא נטילת ידים ובלא קנוח הפה אבל בנטילת ידים ובקנוח הפה מותר לאכול מיד אפילו באותה סעודה ומר עוקבא שהיה ממתין עד סעודה אחת חומרא בעלמא הוא קא עביד. מיהו נהגו העולם כפר"ש שפי' גבינה אחר בשר אסור לאכל אפילו בקנוח הפה והדחה עד שהיית סעודה אחרת ואז מותר בלא קנוח והדחה ובלבד שלא יהא בשר בין שניו.
שיעור סעודה אחרת ששה שעות כאשר כתבנו. וכן דעת הריא"ף והר"ם במז"ל והרשב"א ז"ל וכן נראה מפר"ש ז"ל וביאר עוד שאפילו שהה כדי סעודה אחת צריך לנקר השנים שלא יהא שום בשר בין שניו אבל באותה סעודה אפילו לא יהיה בשר בין שניו אסור לפי שהבשר ממציא טעם לחלוחית ומושך בפה זמן ארוך עכ"ל. והרב [ר' זרחיהו הלוי] ז"ל כתב שאוכלין גבינה אחר בשר בנטילת ידים ובקנוח הפה אפילו בלילה וביום בקנוח הפה בלבד ואפילו אחר אכילת בשר בהמה וחיה. ואם אכל גבינה ורוצה לאכל בשר בהמה וחיה בלילה צריך נטילת ידים אבל קנוח פה אינו צריך שהגבינה מתעכלת מיד בתוך הפה. ואם רוצה לאכל בשר עוף אינו צריך ואפילו בלילה ואפי' היה בשר עוף קודם. והראב"ד ז"ל קראו על זה פורץ גדר והאריך עליו בראיות ברורות וכן הריא"ף ז"ל סתר דברי הסומכים זאת הסברא והרשב"א ז"ל כתב עליהם שאין דברים אלו מחוורין.
